ימי חופש לשכירים:
ימי חופשה ניתנים לשכירים עבור כל שנה קלנדרית בלבד. לכן, סוף השנה זה זמן מצוין עבורכם לבדוק האם אתם זכאים לימי החופשה. דבר נוסף שחשוב לדעת הוא שבימי חופש העובדים השכירים מקבלים שכר מלא!
ימי החופשה השנתית מותנים בשני קריטריונים מרכזיים:
-
ותק העובד – כמה שנים קלנדריות האדם נמצא במקום העבודה. חשוב להסביר שהותק לא מדבר היקף משרה אלא על משך הזמן שהעובד מועסק באותו מקום עבודה, לכן לדוגמה אדם שעובד רק פעם בשבוע במשך שנה שלמה נחשב כאדם שעבד במקום עבודתו שנה קלנדרית אחת.
-
משך הקשר המשפטי (יחסי עובד-מעביד) במהלך השנה – במסגרת קריטריון זה בודקים האם במשך כל השנה התקיימו יחסי עובד- מעביד בין הצדדים, או שמא יחסי העובד- מעביד התקיימו רק בחלק מהשנה מפאת פיטורים, התפטרות, או תחילת עבודה במהלך השנה.
בחישוב ימי החופשה לא נכללים ימים של היעדרות בגלל שירות מילואים, ימי חג, ימי שביתה, שבתון ביום הבחירות (כן, גם אם יש כמה כאלו בשנה), חופשת לידה, ימי הודעה מוקדמת על פיטורים או ימים שבהם העובד אינו מסוגל לעבוד עקב מחלה או תאונה. יחד עם זאת, אם לעובד נצברו יותר מ-14 ימי חופש, ימי הודעה מוקדמת לפיטורים כן ייגזרו מתוך ימי החופש.
ימי מנוחה:
מספר ימי החופש יכול להיחשב גם על חשבון ימי המנוחה (יום שבת ויום שישי, בהתאם למקום העבודה ולימי העבודה השבועיים הנהוגים בו).
חצי משרה:
עובד בחצי משרה צובר בדיוק את אותו מספר ימי חופשה של עובד במשרה מלאה. ומנגד, כאשר ייצא העובד לחופשה ישולם לו סכום השווה למחצית מהסכום שהיה משולם לו אילו עבד במשרה מלאה.
העסקת בני נוער:
בני נוער שטרם מלא להם 18, זכאים ל-18 ימי חופשה בשנה ללא קשר לוותק שלהם במקום העבודה.
הסכמים והרחבות:
בענפים ספציפיים ישנם הסכמים, צווי הרחבה או תקנות שקבעו מספר ימי חופשה גדול יותר בהשוואה לחוק או לצו ההרחבה. בכל מקרה, אם הוראות החוק הן המיטיבות עם העובד, החוק יגבר.
טבלת ימי חופשה מינימליים לפי חוק:
מי מחליט?
מי שקובע את ניצול ימי החופשה של שכיר הוא המעסיק. אם עובד מעוניין לקבל חופשה, באחריות המעסיק לשקול את בקשותיו, כאשר אם אינו מאשרן מחויב המעסיק לנמק את סיבותיו. לצד זאת, יום אחד לפחות מימי החופשה של עובד ייקבעו לפי רצונו האישי של העובד בשנה קלנדרית, בתנאי שהעובד עדכן את המעסיק שלו 30- ימים לפני מועד החופש לכל הפחות.
בחירות!
עוד תרחיש שבו למעסיק אסור לסרב לשחרור העובד לחופשה, הוא לקחת חופש מהעבודה לצורך הצבעה בבחירות המקדימות (פריימריז) למפלגה שבה הוא חבר, מבלי שהמעסיק יוכל להתנגד לכך, כל עוד הודיע על כך מראש לפחות 14 ימים טרם המועד.
הודעה מראש:
מעסיק המעוניין להוציא את העובד לחופשה ארוכה מ-7 ימים חייב להודיע לו לפחות שבועיים מראש. היה והעובד לא קיבל הודעה מראש, המעסיק לא יוכל להפחית את ימי החופשה ממכסת ימי החופשה השנתית שצבר העובד. מדובר בכלל שימושי שחשוב לזכור עקב “הדממות” ידועות במקומות עבודה רבים שצוברות תאוצה ואהדה.
מחלה או חופשה?
עובד שבמהלך חופשתו נעשה חולה או שנפצע, אינו צריך לחתום על כך ימי חופשה והוא זכאי לחופשת מחלה. לכן, מרגע קבלת המחלה/פציעה, יש לעדכן את מקום העבודה על מנת שלא ינכו מהעובד את ימי ההחלמה שלו כימי חופש. לעיתים, קיימת גם זכאות לדמי מחלה ויש לבדוק זאת במקום העבודה בגין ההיעדרות.
צבירת ימי חופשה:
עובדים רבים מעדיפים “לחסוך ליום גשום” ולצבור את ימי החופש שלהם. מנגד, ישנם מעסיקים שחוששים שעובד שלהם יהיה עם המון ימי חופש בפוטנציאל שמא ינצלו אותם לזמן רב מאוד או יפדו אותם לכסף. לכן חשוב שתדעו שמדיניות צבירת ימי חופשה אינה מעוגנת בחוק ומשתנה בהתאם למקום העבודה. החוק מגדיר שניתן לצבור עד שבעה ימי חופשה לשנה הבאה, אך לא יותר מכך. כל צבירה נוספת עלולה להימחק, אלא אם המעסיק יסכים להסדר שכזה, אולם חשוב לזכור שרק המעסיק הוא זה שקובע.
התיישנות:
דיון אודות ימי החופשה הוא אפשרי לאחר סיום יחסי העבודה. כלומר, בעת סיום עבודה, אמור העובד שעזב לקבל כסף עבור ימי החופשה שחייבים לו. עם זאת, צריך להיות ערים לחוק הקובע כי תקופת ההתיישנות של ימי החופשה היא שלוש שנים.
חופשה ללא תשלום:
היה ואתם צריכים להיעדר לתקופה ממושכת, ואין ברשותכם מספיק ימי חופש, באפשרות העובד לבקש מן המעסיק לצאת לחל”ת (חופשה ללא תשלום). מדובר בחופשה שבא העובד למעשה לא מקבל תשלום כלל, אולם עדיין נשמרת המחויבות בין העובד למקום עבודתו (לדוגמה באי-תחרות, הסכמי סודיות וכדומה). ישנם חוקי עבודה שונים המתייחסים למצב של חל”ת, אך יש לזכור שהאפשרות הזו לא מעוגנת בחוק כלשהו, למעט במקרים מסוימים בודדים כגון בחוק עבודת נשים, המאפשר לצאת לחל”ת לאחר חופשת לידה.
שתהיה חופשה מהנה!