הרפורמה בענף המוניות – מי מרוויח ומי מפסיד?

האם נעשה כאן צדק לאזרח? או שמא עוול לפרנסתם של עובדים לא מתוגמלים?

לאחרונה נכנסו התקנות החדשות של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, תחת השר בצלאל סמוטריץ’, לגבי רפורמה חדשה של נסיעות במונית.

הודעת פיקוח על תעריפי נסיעה במוניות 2020

מדובר בשיטת תעריפים חדשנית, שאמורה להגביר את השקיפות במחירי המוניות כלפי הציבור, לייצר תחרות מיטבית ולהנגיש לאזרח את האפשרויות לבחור את הנסיעה המיטבית עבורו, תוך שהוא יכול לאמוד את העלות המתאימה לאופי הנסיעה.

בין עיקרי הרפורמה נמנים:

• עלייה זניחה בתעריפי הנסיעות העירוניות

• ירידה משמעותית בתעריפי הנסיעות הבין-עירוניות (ירידה של 7%).

• ביטול תוספת התשלום על נוסע שלישי ורביעי (עד כה הייתה תוספת תשלום של 5 ש”ח לאדם)

• המחיר ההתחלתי לנסיעה ירד ל-10.48 ש”ח.

השינוי המשמעותי ביותר הוא בסל התעריפים, שמשקף באופן מהותי את מבנה ההוצאות הכרוכות בהפעלת המונית, ומוזיל תעריפים של נסיעות רבות. לפי החישובים של איגוד נהגי המוניות רפורמה זו תוריד את הכנסותיהם בשיעור של 30%-20%.

עבור הנוסעים כמובן שזהו שינוי מבורך, מאחר וניתנת לנו האפשרות להשתמש במוניות במחיר יותר נוח לכל כיס. יחד עם זאת, נהגי המוניות מוחים על כך בתוקף ומכריזים כי לא ניתן להתקיים כך. בהתאם, נהגי מוניות רבים שובתים מעבודתם בימים אלו, ברחבי נתב”ג ניתן לראות נהגי מוניות שמפגינים עקב אותה רפורמה וגם במקומות שונים ברחבי הארץ. בנוסף, בוצעו מספר הפגנות מול ביתו של שר התחבורה שיזם את הרפורמה. שי דיין, ממנהיגי מחאת המוניות, אמר לערוץ כאן 11 כי מטרת הרפורמה היא: “לגרום להפסדים, שאנחנו נתחנן בסופו של דבר שאנחנו לא רוצים לעבוד בענף המוניות”. ישנם נהגי מוניות הטוענים כי המדינה מסתכלת רק על ההכנסות ולא רואה את ההוצאות הרבות של נהגי המונית, החל במיסים וכלה בדלק ובביטוחי רכב ונוסעים. בין תלונות הנהגים ניתן לשמוע כי הם עובדים מסביב לשעון, ללא שום ערובה לשכרם. הם יכולים לעיתים להרוויח המון ולעיתים להרוויח פחות משכר המינימום. כמו כן, ישנם נהגים ותיקים במקצוע, שגם לו היו רוצים לפרוש מהמקצוע לתחום אחר שהוא יותר בטוח כלכלית, אין ביכולתם לעשות זאת ולסכן את מעט ההכנסה שיש ברשותם כיום.

ככל הנראה, מדובר בדרך של שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ, להכין את הקרקע לקראת התחבורה השיתופית שאותה הוא שואף להכניס למדינת ישראל. שימוש בתחבורה שיתופית כמו “אובר” הינו נפוץ ברחבי העולם, נוח מאוד, מאפשר לאנשים להשלים הכנסה בקלות, להפחית גודשי תנועה, למצוא מישהו להעביר איתו את הנסיעה, לחסוך בהוצאות הרכב וגם שיהיו פחות רכבים על הכביש, מה שיצמצם את זיהום האוויר.

בעוד שמדברים במשך שנים על הכנסת התחבורה השיתופית לישראל, שר התחבורה הקודם, ישראל כץ, אשר שלט במשרד התחבורה בעשר השנים האחרונות ביד רמה, התעקש בחריפות לא להכניס את התחבורה השיתופית למדינת ישראל. טענה עיקרית של המשרד בראשות כץ הייתה החשש ביטחוני – בתחבורה שיתופית אין לנו מושג עם מי אנו עולים לרכב, בניגוד לנהג מונית שעובר בדיקות, ימי הערכה ומיון, והסמכה טרם כניסתו לתפקיד.

בדף הפייסבוק פורסמה תגובת שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ: “הטענה על הפחתה של 30% בהכנסות הנהגים היא מניפולציה לא אמיתית של מנהיגי המאבק, שמפחידים את הנהגים וגוררים אותם למחאה מיותרת. כמובן, נעקוב מקרוב אחרי התעריפים החדשים ובמידה ויתברר שטעינו לא נהסס לתקן. אני עובד אצל אזרחי ישראל ולא נרתע מקבוצות לחץ חזקות, ולעיתים גם אלימות. אני קורא למשטרת ישראל למנוע את חסימות הכבישים שמתכננים מובילי המאבק, בכדי למנוע פגיעה באזרחי ישראל”.

לסיכום, חשוב לדעת כי התקנות החדשות הנוגעות לתעריפי הנסיעה במונית עשויות לחסוך לנו, הנוסעים, כמה שקלים. ובהקשר למחאת נהגי המוניות- חשוב לזכור כי בין אם מדובר במאבק על רווחים או על פרנסה ואיכות חיים בסיסית, ראוי למצוא את אותו איזון עדין בין ההתחשבות בציבור הנוסעים להתייחסות לזכותם של נהגי המונית להתפרנס בכבוד.